יושקו תדהר

ברכה שכתב יושקו תדהר ז"ל בסיום עבודתו במעבדה בזהר ב- 30.8.1999:

אל ידידי מצוות עובדי המעבדה, חברים יקרים!

חלף שבוע ימים מאז שהפתעתם אותי במליאת עובדי "זהר", על ידי הצגתי לראוה, בדברי ברכה לבביים ביותר והענקת מתנה שמעל ומעבר לחלומותי.
לא חשבתי שאני ראוי לכל כך הרבה תשומת לב, כי בס"ה עבדתי מתוך חובתי. נכון שמצאתי עניין בעשייתי והייתי בר מזל בהשוואה עם חברי הותיקים בקיבוץ.
ידידי הצעירים, אהבתי להיות בקרבכם ולהנות משיתוף פעולה מלא, הווי חברתי, מאירועים כימי הולדת, טיולים ואף מימי עיון. במשך עבודתי במעבדה, היה לי מגע בעיקר עם הטכנאים. זכורים לי הלבטים של עלי דוידזון ז"ל בנושאים עד שמצא להם תשובה או לא מצא.  בולו הרוקח שלימד אותי לעשות טיטרציות, בן מילויצקי שעל יד נסיונו העשיר והאינטואיציה המהירה, הפליא את בדיחותיו על חותנתו, אורי צולר שגבולות המעבדה היו צרים עליו.  איוה, שהתנגדתי לכניסתה למעבדה כי רציתי אותה להוראה במוסד, ולימים שילמה לי על כך בטובה תחת הרע- בדאגתה להעתיר עלי עבודות מענינות ביותר. איך לא אזכור את סוזנה, שתרומתה לקידום המחקר היתה כה עשירה, והשפעתה החברתית לא פיגרה אחריה. לאשר, שמעל רום פסגת הכימיה, לא חדל גם להתסיס אותנו בפוליטיקה, למשולם שתמיד היה מוכן לעזור בחיוך ובחביבות, לשרה האמנית החמודה, לקרולין שעל האסתטיקה, ולמירי שצנחה מהביוכימיה ישר לפסגת המחקר של הדטרגנטים,  ומי שבחשאיות שיתפה פעולה עם איוה לדאוג לי שמא ארגיש עצמי מיותר בעבודה- נתונים רב אהבותי.

הכאיב לי מאוד עזיבתו של ניר את הקיבוץ, שאת עבודותיו הקפיד למסור בפורמולות כימיות עדכניות. במשך עבודתי במעבדה הייתי נוהג להעניק את תואר "המנהלת" לחילופין לאחת הקולגות, אבל למי שהגיע באמת התואר הרי אסתר, שחידושיה בציוד המעבדה ובשיטות העבודה היו יום-יומיות.  מרתה הביאה אתה מבית התינוקות אוירה דרום אמריקאית נעימה. חן חן לעוזי היינן, שעם הופעתו הכניס אוירה אינטלקטואלית וסייע בידי לרענן פרקים בהיסטוריה כללית ובפרט היסטוריה יהודית.

תודות לחוה עמיתתי הותיקה שבין העובדות באגף שלנו, על שיתוף פעולה ארוך שנים, לתמריל'ה הרקדנית שהפכה ללבורנטית מצטיינת, ליוסי שהביא אתו נסיון עשיר ממחלקות הייצור.

שתבוא על הברכה יהודית, שדואגת לכל צרכי המעבדה, ועזרה לי רבות. ועודד שלה, שמעבר לפרוזדור העסיק אותנו לרב. חיימה והדס שעוסקים בפיתוח עתידו של זהר, אף הם נפנפו לי- ברכת שלום מן הלב.

ברשימתי עוד קלוד, שולה גנוסר, עדה יגול, חנה לבנסברג (מאיר) ודנה פרנקנברג שהעבודה איתן היתה מענינת.
זכיתי לעבוד במחיצה אחת עם הנכדות של הקיבוץ: הילה, יערה, חגית, אליה, אדוה- ונהנתי לראות אתנו את צעירי המוסדניקים.
צר לי שג'וס החליטה לא להמשיך בעבודת המעבדה, אף כי הוכיחה את עצמה כתלמידה חרוצה ומצליחה.

לא הייתי בין מייסדי "זהר", ואף לא בין ראשוני עובדיו. הגעתי לזהר לאחר שגמרתי עבודה בחקלאות ובחינוך, בסוף שנת 1960.  אני בוש להודות שסלדתי מבישול הסבון והלכלוך המלווה אותו והעדפתי את העבודה החקלאית הקשה בתוך פריחת ההדרים.

מאוחר יותר שמהלורגי יצא כבר סולפונציה חמוצה ושחורה, והספרי התחיל לצלוע את צעדיו הראשונים, ומעבדה זעירה של חדר אחד עם רוקח שירת את המפעל, פנה אלי מוריץ ז"ל, המנהל שהעריך כי נסיוני בהוראת טבע יקל על כניסתי למעבדה. מאז, בהפסקות קלות, לעבודה בלורגי ולתפקידים שונים קיבוציים נהנתי מהיותי במעבדה.

אני לא נפרד מכם, רק עובר לשכנות, לעבודה מתאימה לגילי, ובפעם הראשונה עם אשתי הצעירה, לאחר 64 שנות נישואים- במחיצה אחת.
אני מאחל לכם, הצלחה בפיתוח המפעל, לטובת הקיבוץ וכל עובדיו.

שלכם באהבה
יושקו

נ.ב.- אם פסחתי על מישהו או מישהיא מעמיתי, אנא תזקפו זאת על חשבון הגריאטריה ועל כך סליחתכם.