עץ החיים של קיבוצנו
כתב שוניא בנדור ז"ל לרגל הוצאת ספר "נזכור" של הקיבוץ ב- 1974
מי שיהיה את נפשו לדעת מה המעין ששפע ושופע בנו, אל בית החיים הזה יילך וידע.
וכאשר יעיין יתגלה לו שמץ מן האור הגנוז שהאיר בבריאת עולמנו, שמצפים אנו ומאמינים כי יוסיף להאיר בעתיד.
נמצא כאן זכרם של הורים.
הורינו היקרים אשר חיו עמנו את שארית חייהם.
מי מהם שסבל ממרד בניהם החלוצים
ומי שברכם ברכת הדרך ולבו דואב בפרידה.
מי שניסה להתחבר אלינו ונתייסר במחיצה שלא נפלה
ומי שניסה והצליח ורווה נחת.
כולם בפיזוריהם, מי בזה ומי בזה, ציידו אותנו לדרך הגדולה.
נמצא זכרם של ילדים,
הילדים שנקטפו באיבם
והשאירו פצעים וצלקות ומראות-חלום בליבות הוריהם
אשר בכו לחיות ולא ניחמו.
נמצא זכרם של נופלים,
בנינו שעתה זה העלינו שמם ביום הזיכרון,
שכלתה נפשם לשלום ונפלו במלחמה.
להם אנו חבים חובנו הגדול- עצם חיינו וקיום חירותנו.
שוב נחוש את האסון שפקד הורים ואחים, רעיות וילדים
ואותנו כולנו.
בעלים הללו נחוש גם את היפה והאציל שהיו אצורים בחייהם.
ונמצא זכרם של חברים,
חברי הקיבוץ שהלכו לעולמם.
דור של חולמים ולוחמים, של נופלים וקמים ומגשימים.
מה עשיר העולם הגלום בנשמות הללו,
מה רב ההוד בנשמה היתרה של כולם יחדיו!
והרי זה האנחנו, "השדה" המורחב של כל אחד ואחד,
שהזין אותם והם הזינו אותנו.
הבה נביט בעינים הפונות לעתיד, כדי לחיות יחדיו ובייעוד משותף, לחיות חיים של אהבה, של יופי, של משמעות.
יפרנסו נא הזכרונות של חיים שפסקו את עץ החיים של קיבוצנו.
