סיפורי עצים במהלך חיי - ט"ו בשבט 2009

שלושה עצי איקליפטוס לזכרם של הורי טוטו
בשנת 1945 בהיותי בן ארבע.  גרנו בעמדה שבקצה הקיבוץ בחצר המשק , הורי טוטו ורייזי ואני הקטן .
ביום שבת אחת בא טוטו הביתה ובידיו שלושה שתילי איקליפטוס ובטון רציני ועצוב מעוד אמר – בני היום ניטע את שלושת העצים, שניים לזכרם של הסבים שלך, הורי , שנרצחו במלחמה ועוד עץ לזכרם של המוני יהודים שהנאצים השמידו . לא הבנתי את הדברים לעומקם ושמחתי לנטוע את העצים . היה זה אירוע מלבב בפרט שטוטו ספר כיצד ילכו ויגדלו העצים עם השנים ויהיו אפילו גבוהים ממגדל המים. אמירתו של טוטו  הייתה מעבר להבנתי, כי מגדל המים היה הדבר הגבוהה ביותר בדליה . במהלך חיי עקבתי אחר גידולם של העצים ואתם הלכה והעמיקה הבנתי את משמעות השואה . היום עצים אלה נישאים לגובה אף יותר ממגדל המים. 

עצי הפיטולקה – ע"י מגדל המים 
עצי הפיטולקה - העצים הטרופים בעלי הגזעים המתפצלים, הירוקים בעונה החמה עם אשכולות הפירות המיוחדים שאינם למאכל אדם. עצים אלה ניטעו ע"י אפרים ( בובי ) רוזמן  וחצקי (חבר דליה לשעבר) בצורת שדרה לתפארת בחזית מגדל המים. במרחב בין שתי שורות העצים היה מגרש המשחקים המוצהר של ילדי הקיבוץ . קדרים באים,  אחת שתיים שלוש דג מלוח ,שוטרים וגנבים, שני מחנות וגניבת הדגל, עוד ועוד משחקים רבים. עץ אחד האהוב מכולם נקרא – עץ המסתור. ענפיו היו שופעים וכאשר נשא פרי היו מתכופפים  ויוצרים מסתור למתחבאים במשחק המחבואים. יותר מכל היה מושך ומגרה את הדמיון גזעו החלול של העץ, בו היינו מחביאים "אוצרות" שונים ומדמיינים שאנחנו שודדים ים המטמינים את השלל. העץ היום בן 69 ועומד מצפון לקיר הצפוני של בית המשרד של הבניין, מדרום למגדל המים.

עץ הארז- ליד הרחבה לזכרו של הפלמחניק 1947
בשעת המנוחה שלאחר ארוחת הצהרים, חמקנו, ברחנו מהמנוחה מבית הילדים  אל המקום המרתק  - מחנה הפלמ"ח. הגענו לגדר הסמלית שהייתה בין המחנה לקיבוץ, עברנו בפרצה ואנחנו במחנה הפלמ"ח . להפתעתנו ולשמחתנו קבוצה של פלמ"חניקים התאמנה על גשר חבלים שהיו מחוברים לשני עמודי ברזל ומהם נמתחו חבלים אל יתדות תקועות באדמה. צפינו מרותקים במספר פלמ"חניקים שעברו בגשר אחד אחד . והנה בעוד שאחד נמצא על הגשר עלה פלמ"חניק נוסף על הגשר. היתדות התומכות התחילו לנוע ולהיעקר ממקומן עד שנתלשו הקרקע ושני עמודי הברזל נפלו האחד אל השני ופגעו קשה באחד הפלמ"חניקים. קמה מהומה רבה ואנחנו המומים ברחנו מהמקום. בערב ליד צריף חדר האוכל שמענו על מותו של הפלמ"חניק שלזכרו ניטע העץ.

עץ הפילפלון – בכניסה  לגן הדס 1948  [ גן רימון , חדר אוכל למתנדבים , יצור היין של היום.]
העץ ניטע לפני הגן ע"י חברת הנוער הארץ ישראלית הראשונה בדליה , פלמ"חניקים בהדרכת אפרים רוזמן, ולימים מקימי קיבוץ הראל ובהמשך חלקם חברי דליה.  הפלפלון גדל תחת עינינו הפקוחה של ילדי הגן וטיפולנו המסור ולפעמים מסור מדי. ברגע שגדל מספיק לדעתנו, התחלנו לטפס על ענפיו הדקים ולא פעם נשבר ענף.  אפרים שהיה קפדן ודאג לעץ, הזהיר אותנו שלא לטפס. יצר ההרפתקה גדל ואנחנו על העץ – מאי שם הגיע אפרים ואחד אחד קטף אותנו ממנו. כל אחד תפס אפרים בידו וכופף אותה עד שכאבה – נו, אמר, עכשיו אתם מבינים מה מרגיש העץ כאשר אתם עליו ? – בעוד כמה שנים תעלו עליו והוא יהיה חזק ומתאים לכם. עץ הפלפלון גדל והרבה ילדים טפסו עליו . היום גזעו זקן ומרשים בקיפוליו והצורות המיוחדות המפוסלות בו.

עץ הברוש הענק –היום, ליד ביתם של רן רוזן  ואיווה  שמעון 
העץ ניטע ליד אחד משלושת בתי השימוש הציבוריים בדליה , מדרום לחדר האוכל הצריף הישן. במקום ניטעה חורשה לנוי צל וירוק בעיניים. לימים הוסר בית השימוש  מהמקום , חלק מעצי החורשה נכרת לטובת שכון כ"ט שזכינו לגור בו לאה ואני . ממש לפני הבית התנשאו ומתנשאים עד היום שני עצי ברוש ענקים מאותה חורשה. על אחד מהם הגדול יותר, הותקן בזמנו סולם  עליו היינו עולים עד לענפי העץ  ומשם מטפסים ועולים לגבהים לצמרת ומתנדנדים איתה ברוח . חוויה  מיוחדת לאבא ולבנים.

עץ הדולב הענף  – ליד הסיבוב בכביש מהדיר לארד

בדליה יש אדמה בעומק  של כעשרים שלושים סנטימטרים . יש גם מקומות שהסלע כמעט חשוף . כזה היה המקום בו ניטע עץ הדולב. ויכוח לווה את גידולו של העץ . יודעי דבר אמרו שעץ הדולב זקוק למים רבים או למעיין שופע לשורשיו ומקומו בוואדי שמתחת לדיר. מספר שנים נשאר העץ קטן ולא מרשים . והנה פרץ, התפצל לשלוש,  שלח ענפים לגובה הגדיל את נופו ,הכפיל ושילש – והכיצד בסלע ללא מקור מים?    שורשיו של העץ  חדרו למעמקים ושם בודאי פגשו במים רבים . על כך מעידה צמרתו המרשימה מאוד של העץ .          
עמדו לידו, הרימו ראש והתבוננו בצמרת השופעת, בחורף, בשלכת ,באביב ובקיץ בשפעת העלים הירוקים .  כדאי לראות.

עץ הקזוארינה שנקטם בסערה – ליד המדרכה היורדת מחדר האוכל למרגלית
בליל הסערה הידועה לכל, התעוררנו בביתנו בשיכון ט"ו מהרעמים ושריקת הרוח העזה. המחשבה הראשונה הייתה לרוץ לבית הילדים ולראות שהכל בסדר . כאשר ירדתי במדרגות הבית, הרוח החזקה כופפה עת העצים טלטלה אותם כדי כך שנשמעו חריקות וענפים נתלשו. נתקעתי בפתח המדרגות למטה והנה השמים הוארו באור נאון והרוח יבבה ממש .לפני המעבר לדשא, עץ הקזוארינה התנועע בעוצמה רבה.. הרוח גברה והשתוללה ובתנועה סיבובית מרשימה קטמה את צמרת הקזוארינה שהועפה למרחק מהעץ. והיום לאחר שנים שיקמה הקזוארינה את צמרתה והיא עץ מרשים ויפה.