מפי קלוד 5.2012
יום אחד הגיעה קלוד מפריז לארץ כדי להתנדב בקיבוץ מגידו.
במגידו אמרו לה- 'אין מקום'.
אז נזכר אחיה שאביהם סילבן, הכיר במחתרת בזמן המלחמה אדם בשם שמואל טפר שנמצא בקיבוץ דליה.
נסעו לקיבוץ ומצאו בחדר האוכל את אלי. אלי לקח אותם לשמואל וקלוד אמרה לו: 'אני הבת של סילבן'.
לאחר מילות קסם אלה אמר לה שמואל- את נשארת פה ואני אדאג שתהיי מתנדבת אצלנו.
אלא מה? אחראי המתנדבים אמר לשמואל ש- 'אין מקום'.
שמואל לא ויתר וחזר ותבע ממנו- 'איך יכול להיות שמגיעה מתנדבת יהודיה ולך אין מקום'.
זה עזר והאחראי סידר שיהיה מקום.
וכך קלוד נכנסה למסגרת ועבדה במטעים. שם עבדה ביחד עם חרדי- מתנדבת מהולנד, יפהפיה גם היא (שהיתה חברה של שרגא). באחד הימים בשל 'אינסידנט' השתיים עשו שביתה. כתוצאה- מנהל המטעים זרק אותם מהעבודה.
לסיכום הסיפור- אחראי המתנדבים היה אלישע, מנהל המטעים יונה. לזה לא היה מקום והשני זרק אותה. והיא נשארה אתם...
