העזרה והחלק הישן בשנות החמישים, העגול בשנות השישים.
ציפוי העץ תוכנן ובוצע ע" הנגריה של הקבוץ.
החלונות הגדולים היו מופנים לכוון הנוף של הדרום ולרחבת הכניסה.
במרוצת השנים הרחבה ותחנת האוטובוס עברו לצפון ומאז אנחנו באים
במקום החזית היפה של חדר האוכל לחלק האחורי של הפריקות.
גם בקשר לרחבה היו ויכוחים רבים. באותם ימים היו מאט מכוניות.
מי צריך שטח כה גדול לחניה? אמרו המתנגדים.
הזמן עשה את שלו מספר המכוניות השתנה.אין יותר שאלות.
הגג של העזרה היה נפתח ונסגר בלחיצת כפתור.
בארוחות צהרים נפתח ונסגר כמה פעמים, כאשר הראו לאורחים את הפלא החדש.
בפתיחת האגף החדש היה ויכוח גדול: האם לעשות שלחנות של ארבע,
של שיש או שיש בצורת משושה. להזכירכם היום השולחנות לפי שמונה.
עובדי זהר היו צריכים להביא כיסוי לכיסאות כדי לא ללכלך עם אבקת בספריי.
שני חדרי האוכל נבנו ללא שירותים,לשאלת נמר (רכז הבניין)איפה השירותים
המתכנן (חבר מזרע) ענה: אין צורך לכאן באים אנשים שכבר עשו את צרכיהם.
תאי השרות של היום נוספו רק בשנות השמונים ובשנות אלפיים גם בצד המזרחי.
מוטב מאוחר מאשר בכלל לא!
במבנה של הכלבולית הייתה מאפיה בה נאפו כמאתיים וחמישים ככרות לחם.
הלחם נאפה עבור שלושה קיבוצים: דליה, רמות מנשה ורמת השופט.
פרט מעניין כל יום נאפו 10 -12 ככרות לחם לבן לאוכלי דיאטה.
היום מייעצים לאכול לחם שחור כי זה יותר בריא. זמנים שונים תפיסות שונות.
בארוחות היו עוברים עם עגלה,יכולת לבחור ביצה קשה עין או בלתי (מבושלת).
בגמר ההגשה נשאלה השאלה: פה כבר יש לכולם ביצים?
את הבלתי היו שמים בתאי הדואר הפתוחים שהיו נראם כשבח יונים מלא ביצים.
בצהרים הוגש מרק אחיד לשלחן ויכולת לבחור בין קציצה ובמקום.
אוכלי הדיאטה לרוב קבלו "עוף מכובס".
בערבי שבת הייתה ארוחה חגיגית עם תכנית קלה או פרק קריאה.
בסיום התכנית נאמר שבוע אחרי שבוע: "שבת שלום בתאבון".
היו זמנים שלא ישובו עוד!
דוד פלג
