שביום העלייה ב-1939, היה רק עץ תאנה בודד על הגבעה היפה שלנו?
שאת הדרך לעין השופט וגם את השבילים הפנימיים של הקבוץ סללו החברים בידיים מאבנים שטוחות שהובאו מהשדות.
בדליה לא היו מים, את אספקת המים קבלו מעין השופט.
שהשם "ארד" נוצר מראשי תיבות איחוד רכבי דליה (רכבי היה מהנדס המפעל) והיו מיצרים ממטרות פטיש.
שב"זהר" היו מייצרים סבון ופתיתי סבון מיובשים.
שחברים היו גרים במבני קש ובאוהלים בהתחלת ההתיישבות.
שאת הסרטים היו מקרינים בחוץ על מגרל המים או בחדר האוכל על מסך כאשר התרגום היה על גלגל נפרד ולפעמים הקדים לפעמים פיגר אחרי המתרחש.
שב-1950 היו בדליה ארבעה חברות נוער, מהארצות: רומניה פולין בולגריה והונגריה.
כמאה נערים, וגרעין ישראלי עם בני אמדורסקי (הזמר הידוע).
רוב עבודות הנוער היו: סיכול השדות קטיף הפירות ועידור ביער הצעיר.
עבודה נוספת - הפשע קדמון: פוזר רעל נגד עכברים בשדות הקבוץ בעמק. הרעל גרם לחיסול שרשרת של חיות אחרי העכברים, הנחשים הנשרים והתנים נפלו קורבן לרעל שלא התפרק.
היו גיוסים להורדת הפרי במטעים הרטובים מהטל בשעה 5 בבוקר לפני העבודה כל מתגייס קיבל שקית פרי בסיום.
בעונת הקציר היו גיוסים בשבתות וגם אחרי שעות העבודה להובלת חציר מהשדה לגורן. תורנות הגשות ושמירה אפילו לא כדאי להזכיר.
הגורם המרכזי באותם ימים היה סדרן העבודה ערב- ערב היה יושב עם הגיליון הגדול של סידור העבודה ושובר את ראשו כיצד למלא את דרישות חדר האוכל ובתי הילדים.
במגדל המים בקומה למעלה הייתה המזכירות ולמטה המרפאה.
אחד במאי היה יום ההולדת של הקיבוץ והיו יוצאים להפגנות לחיפה.
אלה שלא יצאו להפגנה היו חוגגים בעבודה את החג.
דוד פלג.
