שבשנות החמישים הייתה מקהלה בדליה שאת חזרותיה עשתה במאפיה (הכולבו של ימינו).
שמשנות החמישים: כל חבר היה זכאי לשבוע בית הבראה של הקבוץ הארצי בנווה שאנן.
איש איש נשקל בבואו וביציאתו. תשומת לב והקפדה מיוחדת למזון להוספה במשקל .
האכסון היה בחדר של ארבעה שישה או שמונה. תענוג מפוקפק מלווה בנחירות קולניות.
גברים ונשים בנפרד אין חדרים זוגיים.
שפיצויים מגרמניה אשר נתקבלו על גזילת רכוש משפחתי נמסרו במלואם לקופת הקבוץ.
לפי החלטת שיחת הקבוץ, בכספים אלא נקנו לכל החברים מזרוני ספוג או קפיציים לפי בחירה.
שבשנות השישים והשבעים עבדו בדליה מתנדבים ומתנדבות רבים לשמחת צעירי הקיבוץ.
שלוש קבוצות היפניות, בעיקר זו שמלאה את מקום החברים המגויסים במלחמת ששת הימים.
שבשנות השישים היה בדליה תאטרון בובות.
את הבובות פסלו הלבישו והפעילו חברים בהצגות שנכתבו במיוחד לבובטרון.
שהיה חוג דרמטי שהיה מציג הצגות בהדרכה מקומית או בבימוי של במאי מקצועי.
שבשנות השבעים היה מכשיר טלוויזיה אחד בלבד בדליה בבית מרים.
כל הקיבוץ היה צופה במשותף בחדשות של חיים יבין.
כעבור כמה שנים נרכשו במכה אחד 100יחידות "סלורה"(שחור לבן) שחולקו לפי הותק.
שבשנות השמונים חשבו לבנות חדר אוכל חדש מפואר עם אולם קונצרטים ו"פיאצה"?
למתכנן נבחר הארכיטקט דוד רזניק, מתכנן האוניברסיטה המורמונית ומלון הילטון בירושלים.
למרות שכל התכניות כבר הוכנו, הפרויקט הגרנדיוזי בוטל.
שבשנות השמונים קבוץ דליה החזיק שיא בבנייה.
55 שיכוני ותיקים (כ"ב) שנבנו תוך שנתיים.
הבניה החלה לאחר קציר השדה. בשטח המיועד לא היה אף לא עץ או שיח אחד וראה בימנו...
לצורך הבניה נקנה כל הבטון, כל הברזל, וכל העץ מראש ע"י הגזבר. דליה הייתה בשיא פריחתה.
שפרנו את התכניות, הגדלנו את הדירות במקום קומתיים בנינו קוטג' דו-מפלסי צמוד קרקע.
אחרי בניה עצומה זו, נאלצנו לעשות הפסקה של שמונה שנים בגלל בעיות כלכליות של קיבוצנו.
לאחר התחדשות הבניה שוב עשינו הפסקה של שנה בגלל בעיות מימין בבניית השיכונים
בכ"ב כ"ג, כ"ד העלינו את רמת הדיור. צעדנו צעדים קדימה להגדלת הפער ולא הפנינו מבט לאחור.
כך נוצר הפער הגדול אשר פירותיו אנחנו קוטפים עכשיו בשיוך דירות.
דוד פלג
