אהרון אחי הצעיר.
על קיר ביתך תלויה תמונה משפחתית ישנה ומצהיבה, בה אנו, אתה ואני ילדים קטנים מחובקים בחיק הורינו. מסתכלת ונזכרת. זה היה מזמן, בזמן אחר כשהיינו ילדים.
היו לנו שני הורים חלוציים, שאת מרבית זמנן בילו בעבודה ואותנו בקושי ראו. את זמננו המעט והמשותף כמשפחה בילינו אחה"צ על הדשא במשחקים משותפים, כי "בית ההורים" כפי שכיננו אותו היה קטן מלהכיל את ארבעתנו.
כילדים לזוג הורים חלוצים ספגנו לא מעט ערכים של בניית הארץ ואהבתה וכמובן ההגשמה בקיבוץ. כמשפחה קטנה, לא היו לנו סבים והקרובים היחידים היו בגבעתיים. ילדיהם אהבו לבלות עמנו את חופשת הקיץ ביחד בקיבוץ, ואף הם חונכו ברוח תנועות הנוער וההגשמה בקיבוץ.
ההינו מאושרים.
עם גיוסך לצבא נודע לי דבר ה"מחלה" שלך. לא יכולת לשרת בקרבי ובכל זאת לא ויתרת והתגייסות למערך ההגנה של חיל המודיעין. לאחר מכן נשאת את יהודית לאישה הקמת משפחה ויפעת נולדה. ואז גם התגלתה חומרת "המחלה" ונאלצת לחיות בצל הדיאליזה.
אמא שלנו חיהל'ה , שגם היא חלתה באותה המחלה ואף סבלה ממנה בערוב ימיה זכתה לראות אותך עם כילייה חדשה, שנתנה לך חיים חדשים.
עצמאותך שבה אלך וחייך נהיו טובים. יכולת להתרחק מהבית לצאת עם משפחתך לבילויים רחוקים ואף לטייל לחו"ל. משפחתך גדלה יפעת פרחה ונישאה לגיל. עם הולדת בנם נועם זכית לנכד ראשון.
החיים בצל ה"מחלה" הכרונית לא הטיבו עמך. הקשיים נערמו ואנשים מסביבך לא תמיד יכלו לראות את הקושי והכאב היום-יומי שאתה סוחב איתך.
עם פטירת ההורים, בהתחלה אבא ואחר כך אמא נשארת לי אחי, כשריד לשתיל משפחתנו הקטנה.
למעשה כאחים בחינוך המשותף, לא ממש הינו קרובים אחד לשני, והנה עם הזמן והטיפול במחלתך הרגשתי כיצד אני מתקרבת אליכם אהרון ויהודית וניתנה לי ההזדמנות להיות לך לאחות גדולה ודואגת כמעין פיצוי על השנים ההם...
התמיכה והאהבה שקבלת ממשפחתך האוהבת והמסורה לאורך כל השנים הייתה גדולה.
לאחרונה הרגשת איך היא ה"מחלה" שוב באה לפתח ביתך, ואיך היא שוב נוגסת בך אט, אט ולוקחת את עצמאותך ממך, ומרחיקה אותך מההנאות עם משפחתך. ללא יכולת לתפקד לבד והצורך להיעזר באחרים השרו עליך כאב וצער.
בתקווה גדולה ובתמיכת משפחתך האוהבת שבת לרופאים וביקשת שיחזירו לך את עצמאותך.
משם לא שבת אלינו.
רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך.
נוח בשלום אחי, אהרון.
אחותך שולה.
