דליה בת 40

דף הפתיחה לספר "דליה-קיבוץ  40 שנה  1939-1979 " :
 
מנחם שמעון 1979
 
רסיסים מעולמה של דליה בת הארבעים,
הטובה, אך היודעת להחמיץ את פניה.
הנחלצת לעזרת חבריה במצוקה, אך אין דעתה תמיד נתונה להם.
הנוהגת ביד רחבה, אך לפתע מתגלה בקמצנותה.
המוריקה, אך גם נובלת אי פה, אי שם.
הפותחת אופקים, אבל גם מסתגרת בין שעריה פנימה.
הבונה את משקה בתנופה ובדמיון, אך אינה מקפידה במקורות כח-אדם.
המענינת אך גם מתישה כוחות.
הרגועה, אך רדומה לפעמים.
החובקת בני אדם עמלים בידיהם ובמוחם, בעלי סגולות נעלות וכל החולשות האנושיות, שייחודם הבלעדי הוא שאוהבים את:
דליה-ביתם
בטוב וברע
ותמצית שאיפתם היא לבנות חברה הנאבקת עם עצמה וכנגד סביבתה על:  צדק, שוויון וחירות האדם.
 
>נאום הבנאי כתב: אלי נצר
>להתרומם ולו בסנטימטר אחד כתב: שוניא בנדור